8.8.21
כל הזכויות שמורות לעמותת שלום השמים(C)
בראשית היה אור.
התורה כבסיס מערכת החשיבה.
משנרשמה התורה ניתן היה לראות בברור קולות מדברים דרכה.
המסמך החשוב ביותר לעם היהודי ולאנושות בכללותה,
הוראתו של אלוהים עצמו לנביאו משה על הר סיני,
התורה המקודשת בה נשתמרו הסיפורים, סיפורי האבות,
אשר עיצבו את תודעת מערכת החשיבה המפוצלת והתפישה השגויה אודות הבן והאב.
לא נמסרה עוד אמת צלולה בטרם ידעוה דרך סיפורי הבריאה,
ומשנמסרה ניתן היה להבינם כדרך שנמסרה.
ואולם מערכת חשיבה של פחד, עיוותה את תפיסתו של הבן האובד,
אשר ראה באביו מנשלו ונוטשו,
על אף כי אימוץ דרך חשיבה זו
הייתה נטישתו שלו את אביו אשר ידעו באהבתו בלבד.
אם כך, סיפורי הבריאה מתארים הלך רוח ניסי
שבו ברא אלוהים במחשבתו את העולם שהינו כל היש.
תרגום אהבתו לחומר ולחיים אשר התגשמו במהלך האבולוציה,
אך נבראו כרעיון שלם בשכלו האחד.
אין סתירה בין תהליך היווצרות החיים לבין תיאורו כפי שמופיע בתורה,
מפני שרעיון היווצרות החיים אכן נחשב בשכל האלוהים במצב ראשוני אשר קדם לכל,
ובו היה אור בלבד.
מתוך מצב אלוהי זה יכלו להיווצר חיים בקצב המתאים להתפתחות החומר,
אך די בה במחשבת בריאה לאפשר לתהליך אבולוציוני לקרות.
רצף המחשבה מתואר בספר בראשית פרק א' בו מתואר ראשית הכול.
כל היש הינו תולדה של מחשבת אהבה.
אין משמעות לזמן, שכן המחשבה אשר בראה כל זאת,
נמסרה כחלק מרצף של קיום אלוהי שלם,
והווה בשכל האחד מראשית הזמן.
סידור רצף ימי הבריאה מראה אך ורק על הרצף האבולוציוני,
כפי שעתיד היה להתרחש בעולם בו מוגשמת מחשבה לחומר.
סיפור בריאת האדם הינו המרתק והמפעים ביותר.
שכן נברא בצלמו ובדמותו והוענקו לו יכולות בריאתו.
ואמנם נראה כי בהתפתחות האבולוציונית מוצא האדם מן הקוף,
בהתפתחות הדרגתית להומו פסיאנס.
ומניין סיפור הבריאה המתאר את בריאת האדם מן האדמה?
מחשבת בריאת האדם הינה זיקוק הרצון האלוהי
בהאצלת יכולותיו על שלוחותיו שהנם אחד אתו.
רעיון האדמה והרוח הינו ייצוג של מחשבת בריאה,
שלא די היה בהגשמתה בתהליך האבולוציוני.
רוח האלוהים השורה באדם, ושכלו המאוחד איתו,
היו יכולים לבוא לידי ביטוי בהכרתו בהיותו יציר בריאה אלוהית.
התפתחותו של האדם כחומר לא הוגשמה,
עד שנצטללה בו הכרתו בהיותו חומר ורוח.
ולמעשה, בריאתו עדיין לא נשלמה כייצוג של רעיון שלם,
שבו מסרב עדיין להכיר.
רוח חומר דעת וחיים.
הדעת אשר ניתנה כרעיון שלם של רצף אחד אתו,
בתוך אפשרות אינסופית של חיי נצח שהינם מתנתו לבנו.
כל עוד לא יודע הבן את עצמו כמאוחד עם אביו בשלמות נצחית,
לא נשלמה בריאתו.
אם כן, סיפורי התורה שבם זוהרת אמת ממשותו ונצחיותו,
מתארים את התפתחות מערכת החשיבה הנבדלת,
המשקפת פחדו של הבן לדעת את היותו אחד עם מקורו.
ניתן לדעת בברור את אמת אהבתו המשתקפת בכל.
שכן לא היה מניח את האדם, יציר בריאתו,
בתוך עולם אשר ברא למענו בבריאה כה חכמה ומושלמת ,
אשר יפיה עולה על כל חסד שמימי
עת משתקפת בה אהבתו בכל הדברים.
וכל הפרטים בה נוצצים את אור תפארתו בניגון הרמוני אינסופי
המשקף את הרטטים העדינים ביותר של מכלול מחשבתו.
ועם זאת הכרתו החולה והסומא במחשבות פחד,
מתארת רעיונות מחשבה ופחד מעונש ואשמה והקרבה,
כי אינה יכולה עוד לתפוס את השלמות האלוהית הזהה לו עצמו.
וכך מגוללת התורה את אוסף הסיפורים,
המתארים את השתקפות האמת האלוהית בשכל המפוצל, אשר אינו יכול לקבלה,
בהיותו שרוי בעיוורון ובפחד מפני האור שהינו מקורו.
חשיבה זו שהינה מוטעית, משמשת כבסיס להבנת מערכת היחסים של הברואים עם הבורא.
מובן שאין זו אמת האלוהים, אלא תפישה שגויה של אמת זו, כפי שנתפשה בשכל המפוצל של הבן.
על סיפורי הבריאה להילמד מחדש, כמו גם התורה כולה,
על מנת לבאר ולאפשר ראייה נכונה, אשר תשקף תפישה אמתית אודות מערכת יחסים זו.
על הבנות להתעורר אל דעת האלוהים על מנת שידע הבן כי שלום לו.
על מנת שתדע הבריאה שלווה.
מערכת החשיבה האלוהית הינה מערכת חשיבה אמיתית בה אהבתו זוהרת בכל.
לא ייתכנו סיפורי החושך תופסים את מקום האמת.
בן האלוהים עליו להתעורר אל ממשותו.
במובן הזה התפתחות האדם התבוני לא הגיעה אל סופה.
דעת האלוהים הינה השלב הבא אליו יגיע בן האדמה אשר יקרא 'האדם היודע'.
איחוד מושלם אתו יהיה אפשרי בידיעה מושלמת ובחיי נצח –
מתנותיו אשר חלק עם בנו בעת בריאתו.