12.10.23 שעה 8:30 מטע
עולם האשליה לא קיים עוד, ומהו עולמי?
ילדיי האהובים,
ילדיי רבי החוסן אשר עוצמתם אינה מהם, אשר כוחם רב ככוחו ותבונתם תבונת שמים היא,
ילדיי אשר שוהים באפילה, הסכיתו והקשיבו כי שיעור זה למענכם הוא, להפיס שכלכם ונפשותיכם.
כי באו ימי תופת על הארץ תופת ומחשכים וחשיכת אין קץ, ומואפלים השכלים, והאור אינו זוהר בם, אלא נדרש לתזכורות רמות. ילדיי הנבהלים, הנוגים, הקרועים בארצי משברון לב ונהי, כי פצועה הנפש האחת מתרעומות אינספור והשתלחויות זעם.
אצלתי ליבותיכם ואל האור נשאתיהם.
ואומנם ילדיי, בהבנתי האחת לא אותיר אחיי להתבוסס במחשכי נפשם הדואבת.
כי בחרתי להושיעכם וכזאת אעשה.
ואת הסכמתי נתתי אליו להיות בשליחותי למען אחיי.
הו ילדיי הזכים, הדואבים, ארומם וארום שכלכם אליו. עד יתם עולם האשליה כלא היה כי לא ממנו הוא.
ואת החזקת העולם החדש אפקיד בשכלכם הטהורים, כי יִבָּרֵא בשנית במחשבתכם המאוחדת איתו.
הו ילדיי,
הסכיתו ושמעו כי באתי למענכם היום הזה למסור את הוראתי, כי אך שלום יש בה, שלום וסליחה.
הבה ילדיי נתרומם מעל העולם המבוזר, מעל שגעונות ההבל השוטפים תעתועי הרג וחורבן. המתעקשים בהוכחתם כי הרס הינו ממשי וכי חיים הינם נגדעים, כי ילדים הינם חוטאים, כי אדמה הינה מחוללת.
אנא ילדיי עלו מעלה מעבר לזוועות הפירוד למען אחיכם כולם.
כי ידיעת השלום כעת הינה הכרחית.
ואשימכם ילדיי במבטחי העולם האמיתי אותו נצרו בזיכרונכם למען המהלכים מטה ומעלה, למען ידיעת השלום אשר בכל.
ובכן ילדיי בא האור.
עלו מעלה עמדי מעל לתרכובות העולם, מעל לאלפי צורותיו המשתנות אל אחדותו המשמחת.
שם בתי מונח השלום למענך.
שם ילדי טמונה מתנתו למענך.
דמיין ילדי כי עטוף שכלך באור, וכי הנך נח בחפותו הראשונית של העולם טרם בריאתו שהוגשמה. צף שכלך באור, שמור ובטוח לעד בממלכתו השלמה ללא מחשבה כלשהי הנפרדת ממחשבתו.
תוכל לחוש זאת כמעגלי אור האופפים את ראשך הקדוש. אין הגוף נוכח עוד ואינו נחוץ כי הנך אחד בממלכתו וכל שירותך שלום. מעגלי האור עוטפים מכילים את כל שלוחותיו בשמים ובארץ ולכל שליחיו שלום. והעולים והיורדים הינם שליחיו, מלאכי השלום אשר לא נדרשים עוד אל שליחותם, אך ממתינים להיעשות אחד בהבאתם את השלום.
ילדי בר הצלם, נוח בשלום ברעיון השלום, כי בו החיים הינם הוא ואחד אתה בו.
עולם האשליה אינו קיים עוד.
זהו העולם האמיתי צלול וזך וטהור עד בלי די, בו שורה שכלך עמו, ובו נח העולם היגע הקם לשוב אל ראשית רעיון בריאתו.
בו קם הבן לברך את אביו בשובו אל מעוז מלכותו.
בו מונח השלום כבשורת נצח בפיו, עת יבוא בעדנה לקבלו. (האב בא לקבל את הבן)
ועתה בני נצור תמונת השלום בשכלך הקדוש,
ואת בתי שמרי זיכרון זה למענו
כי שלום באתם להביא על הארץ בידיעתכם את השלום.
אוהבכם ילדיי
ואת צעדיכם אשמור
בפוסענו יחדיו בדרך השלום.