שירת השמים

מן השמים יורדת השירה הזו לברך בה את כל השכלים.
מן השמים יורדת בכל השכלים להתנגן חרישית
כצרור פרחי סתיו
כחופן אבני אודם שני
תהילת שמים בה יופייה קורן באור.
ועומדת הבריאה משתאה אל מול עצמה
בנפלאות חופש ותבונה.
קדים השמים לברך את האדמה
ולמולם זוהרת האדמה באין מפריע
באין חוצב בליבותיה לאנוס תבניתו עליה.
ושלל רגביה נזרעים בהם זרעי חיים
וגשם מטר ירווה צמאונה.
יעלוזו בניה אשר יצאו ממנה לברך בשפע טוב מזון ודמי פירותיה.
יעלוזו המים בשטף, יעטופו בזרימה את פני הארץ,
ימלאו בם שפע כל טוב.
ירוו צימאונם כל חיית האדמה ועוף השמים ובני האדמה המהלכים בדרך
לרוות צימאונם במי זוהר טהורים.
ובקדושה ידע האדם כי נברא בצלמו.
השיטה כל חיית השדה כפותיה אליו וברכהו,
וברך אותה האדם בחיי חופש לחלוק עמה את טוב האדמה.

ילדתי,
זוהי שירת השמים לפאר תפילתכם היודעת את שלום האלוהים על הארץ.
את יפי הבריאה המשתקף בכל הדברים.
את שלום האלוהים אשר בכל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *